הבלוג של רועי מאוטנר

הגעתי לברנו

צעדים ראשונים באוניברסיטה לרפואה

הגעתי לברנו
עם הגעתי לברנו, עשיתי דרכי למעונות הסטודנטים בקוניצובה, מעוזי החדש (קיימים למעלה משמונה מעונות נפרדים ברחבי ברנו לסטודנטים).
את הרישום למעונות ביצעתי עוד בארץ ע”י מילוי טופס ושליחתו למזכירות הסטודנטים, וכך נותר לי לאשר את הרישום בצורה סופית עם הגעתי למעונות.
עליתי למרומי הקומה השמינית, שם פגשתי את חדרי הקטן, המשופץ והחמים, המיועד לשני שותפים.
בעיקרון ניתן לשלם כפול ולהתאכסן לבד בחדר, אך דבר זה לא התאפשר בזמנו, כיוון שבראשית השנה כל הסטודנטים מתחילים את שהותם במעונות, ורק במרוצות הסמסטר מתחילים לעבור לדירות שכורות ברחבי העיר.
הנהלת המעונות מחויבת לדאוג לכל הסטודנטים הזרים ולהבטיח את מקומם, ולכן מאפשרים לקבל חדרים לאדם בודד על בסיס מקום פנוי.
במעונות בהם אני שוהה, כל שני חדרים חולקים מקלחת ושירותים משותפים, ולצורך הבישולים קיים מטבח גדול המשרת את הקומה כולה… חיסרון גדול לבשלן שכמותי.
הסיבה העיקרית שבגללה נשארתי במעונות עד כה היא השותף הסרבי שלי, ג’ורג’י, הלומד מוזיקולוגיה ומשקיע רוב זמנו בשירה, בנגינה על גיטרה ובשיחות סקייפ ארוכות עם חברה שלו.
וגם שותף המקלחת שלנו, בחור סרבי מעולה, הפך להיות סיבה להישאר. נעשינו שלושה חברים טובים הפרושים בשני חדרים.

חשוב לי לציין שמדובר במעונות הספציפיים שלי. רוב הסטודנטים לרפואה משויכים למעונות אחרים כמו וינארסקה, שם קיימים חדרים אמנם ישנים, אך בעלי מקלחות, שירותים ומטבחון.

סליחה, יש פה מישהו?
התוכנית בשפה האנגלית ללימודי הרפואה מאגדת בחובה אנשים מכל העולם, ומכאן מגוון הקשרים המעניין שנוצר. אפשר למצוא בפקולטה סטודנטים מיוון, קפריסין, ערב הסעודית, אנגליה, אירלנד, פורטוגל, ארה”ב, טייוואן, שוודיה, נורבגיה, ישראל ועוד.
מרבית הסטודנטים הם נערים צעירים שרק סיימו את לימודי התיכון. לחלקם אפילו לא מלאו 18 שנים עם תחילת הלימודים. יחד עם זאת תמיד אפשר למצוא חבר’ה בוגרים יותר, שסיימו תואר ראשון או ראו קצת עולם בטרם החלו ללמוד. באופן טבעי, מרקם היחסים בינינו צמוד יותר מאשר הצעירים.

שלום כיתה א’
שנה ראשונה היא בין השנים הפחות קלות לסטודנטים חדשים, בעיקר בגלל העובדה שהיא הראשונה, ויש לא רק להתמודד עם הלימודים האינטנסיביים אלא גם להסתגל לחיים החדשים בסביבה החדשה.
בסמסטר הראשון לומדים לטינית, צ’כית, אנטומיה, כימיה רפואית, ביולוגיה, ביופיסיקה ועזרה ראשונה.
כמו כן, במהלך השנים הראשונות הסטודנטים נדרשים להשתתף לפחות בשני קורסי חינוך-גופני. ניתן לבחור בקורסים מטורפים כמו סקי, סנובורד, שחייה, כדורגל, אירובי, חדר-כושר וכו’.
למזלי האישי, לימודיי הקודמים סייעו לי בקבלת פטור מלא מכימיה ופטור חלקי מעזרה ראשונה.
הלימודים אינטנסיביים וקשים אבל גם מספקים כשמקבלים ציונים טובים בהתאם להשקעה, ומספקים בעיקר כשעושים הפסקה ונהנים מהעיר (מסיבות, פאבים, בריכות-שחייה מפנקות וכו’).

הישראלים (והיהודים)
שי אביטל (רפואת שיניים, שנה ב’) ואני החלוצים בלימודי הרפואה, לעת עתה. דנה ושלי עזבו, כל אחת וסיבותיה שלה.
לכן במהלך שעות הלימודים לא יוצא להתראות הרבה עם ישראלים אחרים.
באופן טבעי הקשרים עם הקולגות האחרים מתהדקים, במיוחד עם היהודים.
סימון ודייויד הם שני יהודים שוודים, סימון מדבר מעט עברית וגר בעבר בישראל במשך כשנה, כך שגם כשבא לי לדבר בעברית יש לי עם מי.
גם עם חלק מהחבר’ה שלומדים וטרינריה, יוצא להיפגש במסיבות, פאבים, או סתם לביקורים הדדיים.

ראש השנה בברנו והקהילה היהודית
בברנו קיימת קהילה יהודית לא גדולה אבל מאוחדת, היתרון היפה בה הוא שהחבר’ה הצעירים המקומיים מלוכדים ומדי פעם מתקיימים מפגשים של כל צעירי הקהילה והישראלים בפאבים או במסעדות.
ערב ראש השנה היה ההזדמנות הראשונה שלי להכיר את הקהילה היהודית.
הגענו, סימון ואני, לבית-הכנסת שם קיבלו אותנו בזרועות פתוחות לתפילת החג ולארוחת הערב החגיגית. במהלך הערב הכרנו את האנשים המקומיים והם הציעו לסייע לנו במה שאפשר.
תמיד נחמדה ומחממת את הלב הידיעה שיש לנו בית ומשענת בעת הצורך.

מימסה – מה?
MIMSA, אגודת הסטודנטים הזרים של הפקולטה לרפואה, הוא ארגון צעיר שקיים שלוש שנים. האגודה פעלה עד כה בעיקר במישור החברתי, והיא דואגת לאירועים ולמסיבות בחגים וסופי שבוע.
כיום, לאחר שהשיגו מוביליה את כל האישורים הנדרשים להסדרת הבירוקרטיה הצ’כית, החלו צעדים לפעול במישורים נוספים הקשורים לחיי היום-יום של הסטודנטים.
עבדכם הנאמן נבחר לנציג שנה א’ לאגודה, ובימים אלה אני שוקד על קידום עניינים סוציו-אקונומיים וייצוג הסטודנטים הזרים.

טקס פתיחת לימודים
בתחילת שנת הלימודים הראשונה מתקיים טקס קבלת פנים לסטודנטים החדשים, Matriculation, בו כולם מגיעים מחולפים ומעונבים להיכל טקסים רשמיים. כל הסטודנטים, מול סגל הדקנאט, נקראים בשמם בזה אחר זה ונשבעים להוות דוגמא ומופת להיות סטודנטים טובים (סטייל טקס השבעה בצבא). בשורה התחתונה, מדובר באירוע אליטיסטי חסר פשר ממשי, אבל מהווה תירוץ מצוין להיראות רשמיים בחליפות.

מה הלאה?
יריית הפתיחה נורתה, ועכשיו נותר ללמוד, והרבה. מבחני קרדיט ומבחני גמר בפתח והמלאכה רבה.

עד לפעם הבאה.

גלילה לראש העמוד