הבלוג של רועי מאוטנר

איך הגעתי ללמוד רפואה בחו”ל ובאוניברסיטת מסריק?

לבטים והחלטות

החיים זה מה שקורה כשהתוכניות משתנות.

לא בכדי ג’ון לנון כתב בשירו את המשפט הזה:
לא חלמתי על רפואה בילדותי, בקרב משפחתי אף אחד אינו רופא או מטפל, לא נולדתי עם מַסְכֵּת (=סטטוסקופ, בעברית צחה) ביד. ובכלל יש לי מקצוע טוב עם ותק וניסיון בתחום המחשבים.

אז למה רפואה?!

ובכן, במהלך השירות הצבאי שלי הגדיר זאת יפה אחד הרופאים איתם עבדתי; “רפואה זה ג’וק, וג’וקים קשה להרוג” (ואללה, צודק!)
אפשר להשתדל ולתאר את האירועים והגורמים בחיי שאולי היוו אבני- דרך להחלטה: העניין הרב שגיליתי בגוף האדם בבית- הספר היסודי (כן, חנון שכמוני, הברזתי מבית-הספר כדי להספיק להגיע בזמן לסדרה הגאונית “החיים”), לימודי הביולוגיה בתיכון, תאונת דרכים משפחתית קשה שהייתי עד חסר אונים מולה ולמול פציעותיה, אופי אלטרואיסטי, היותי מדריך חובשים ומתנדב במד”א, התנדבות במרפאה בבוליביה, וודאי ישנם גורמים רבים נוספים.
כל אלה יכולים להיות יריית הזינוק למסלול המטורף הזה שבחרתי בו (ובטח לפרויד היה הרבה מה להגיד בנושא).
אני יכול גם לנסות ולדלות עשרות סיבות בגינן כדאי להתחיל וללמוד רפואה (וגם כמובן, סיבות שבעטיין למה לא), אבל בשורה התחתונה המניע העיקרי הוא אינהרנטי(=פנימי), הוא חלק ממך, משהו שקשה או אולי בלתי ניתן לתיאור במילים.

אין סיכוי
אמנם הפתיח דרמטי, אבל הוא באמת נכון לגבי רוב החבר’ה הטובים שרוצים ויכולים רפואה.
אני מניח שמי מכם שמגיע עד לשורות אלו, וודאי מבין שסיכויי הקבלה ללימודי הרפואה בארצנו הקטנטונת לא פשוטים (עד לכדי כמעט בלתי אפשריים) לרובנו.
ושלא תבינו אותי לא נכון- אני מהלוחמים. מעולם לא קיבלתי את מצב לימודי הרפואה בארץ בקלות-ראש או בתבוסתנות.
שנים של ניסיונות קבלה בדרכים שונות ומגוונות, החל מחמישה מועדי פסיכומטרי אליהם ניגשתי, דרך שנה של שיפורי בגרויות וכלה בשנת לימודים אקדמאית בלימודי מדעי החיים באוניברסיטת ת”א, הביאו אותי להבנה שמספיק ודי! אני חייב להתחיל ללמוד את מה שאני באמת רוצה!
המסלול ארוך, מפרך ותובעני, והשעון התחיל לתקתק במרומי גיל 26. הגיע הזמן לרגע האמת.

מה חו”ל, נראה לך חו”ל?! אני לא מוותר!
במשך השנים בהם ניסיתי להתקבל ללימודי הרפואה בארץ, סירבתי להכיר באפשרות של לימודים בחו”ל. יתרה מכך, חשבתי שכל מי שהולך לחו”ל הוא סתם מפונק עשיר שוויתר או התעצל להשקיע בארץ.
היום, אני יכול להגיד שלא ‘ויתרתי’, פשוט הפכתי מציאותי יותר, מפוכח, במידה רבה.
חבר יקר שלי, סטודנט לרפואה, חצילון כינויו, טוען שבלאו-הכי מי שעושה דוקטורט חייב באיזו פרקטיקה בחו”ל, אז מה כבר ההבדל הגדול?! וחוץ מזה, זוהי חוויה מדהימה לחיות תקופת מה בחו”ל, לא?

כמה זה עולה לנו?
ולא, אני ממש לא עשיר, להיפך. אחד השיקולים המשמעותיים ביותר בהעתקת חיי למדינה זרה לצורך הלימודים היה ועודנו השיקול הכספי. העלויות באירופה יקרות יותר מאשר בארץ במידה ניכרת והסכומים נשמעים דמיוניים.
עם ההבנה שייתכן ולימודי רפואה בחו”ל יהיו רלוונטיים, התחלתי לחשוב על פתרונות פיננסיים והתייעצויות משפחתיות בעניין זה הפכו חלק משמעותי בקבלת ההחלטות.
מסתבר שניתן לקבל הלוואות סטודנטים מחברות פרטיות בארץ, אך בסופו של דבר החלטתי למכור את הרכב שהיה ברשותי, לשבור תוכניות חיסכון ובאמצעות סיוע משמעותי מהמשפחה לגייס את עצמי אל הלא נודע.

איפה ללמוד?
לא מעט פגישות, לבטים, פורומים, התייעצויות, וחיפושים בגוגל, אפפו את תקופת הבירורים האינטנסיבית לקראת הכלה המיועדת שתכיל אותי בעיבורה.
כידוע, היעד המועדף ביותר ע”י ישראלים ללימודי רפואה בחו”ל הינו הונגריה, עובדה שלכאורה עשויה לחזק את ההחלטה ללמוד שם, אך אותי באופן אישי זה לא משך. דווקא הייחודיות של לימודים בסביבה רעננה ושונה מזו המוכרת לי, משכה אותי במיוחד. אם אני הולך ללמוד בחו”ל אז שיהיה כבר עד הסוף.
חלק מהמשפחה תמכו ברעיון הלימודים בצ’כיה, בעיקר לאור העובדה ששורשי משפחתי משם ויש מכרים שיוכלו לסייע בעת הצורך.
החלטתי למקד את הבירורים על לימודי הרפואה שם ואז נתקלתי באתר הישראלי שמייצג את אוניברסיטת מסריק, בבְּרְנוֹ (הבירה החוקתית והעיר השנייה בגודלה בצ’כיה אחרי פראג).
מסתבר שצ’כיה כלל וברנו בפרט הם יעד מועדף בקרב הישראלים בעיקר ללימודי הווטרינריה, אבל על אודות הרפואה הכללית לא דליתי מספיק פרטים ולכן החלטתי ליצור קשר עם מי שכבר לומד שם ובמקביל הגעתי לכנס לימודים בצ’כיה, בשגרירות צ’כיה בת”א.
כך מצאתי עצמי מתכתב ומשוחח (יחי הסקייפ!) עם שלי (סיימה שנה ב’), דנה (סיימה שנה א’) ושי (סיים שנה ד’) שמאוד שמחו לסייע בעצות ובמתן פרטים מעשיים על החיים והלימודים בברנו.
לאחר כמה שיחות סקייפ, דנה הזמינה אותי לבקר שם תחת חסותה והדרכתה הצמודה (דנה, אין כמוך!).
לאחר שעברתי את מבחן הקבלה, בארץ, לאוניברסיטה בברנו (בזכות הידע שרכשתי בשנתי הראשונה ללימודי הביולוגיה), טסתי לברנו לביקור התרשמות מהאוניברסיטה, שמטרתו הייתה לקבל החלטה סופית.

פרט לעיר עצמה, שהיא עיר אירופאית על כל המשתמע, הדהים והרשים אותי במיוחד קמפוס הלימודים וסביבתו. מדובר בקמפוס ענקי וחדש לחלוטין; כל המתקנים, המחלקות, הכיתות, המעבדות (כולל הציוד בתוכן) – הכל חדש.
בתור אחד שלמד באוניברסיטת ת”א, יכולתי מאוד להעריך את המשמעות של לימוד בכיתות ובמעבדות חדשות עם ציוד חדש.

אופי זה לכונפות
נכון שיופי זה דבר יחסי, אבל אני יותר ממשוכנע שאפילו האדם הפוליטיקלי-קורקט הגדול ביותר, יתקשה להישאר אדיש לנוכח היופי האירופאי המתגלם במיטבו בצ’כיה. לא בכדי טוענים שהנשים הצ’כיות הינן בין היפות באירופה. ולגבי הגברים… את זה אשאיר לשיקולכן, בנות.

הנה אני בא
זהו זה, ההחלטה נעשתה! אני הולך על זה. מיליון ואחד דברים ברשימה שלי לעשות: לסגור את העסק (אין על בירוקרטיית משרדי מע”מ ומס-הכנסה), להתפטר מהעבודה המדהימה שלי בדיור המוגן (לבעלי צרכים מיוחדים), להודיע על אודות עזיבתי את הארץ לאוניברסיטה, לביטוח הלאומי, לקופת חולים ולבנק, לחברים ולמשפחה, לארגן את כל האישורים לאוניברסיטה בברנו, להחליט מה לקחת איתי ומה נשאר בארץ, לארוז את כל השאר, להיפגש עם כל החברים הקרובים לפרידה (עד לחופשה הראשונה במולדת) ועוד שאר ירקות הכרחיים.

גלילה לראש העמוד